לרועי מחן  / חן חיים חיון
רועי אני נורא נורא מתגעגע אליך אני מאוד אוהב אותך ממני חן

4+4  / פזית מקסוול
4+4
לא אשכח לעולם את היום הנורא הזה....
את אותו בוקר ארור, בו עצמת את עיניך וכבר לא הייתה נשימה באפך, את אותו היום בו החזרת נשמתך לקב"ה.
רועיקי נסיך בקרוב היינו אמורים לחגוג לך 8 שנים, ופרדוקס...
4 שנים בהם נהננו מכל רגע ורגע, מכל שניה ושניה והזוי איך הם חלפו להם כהרף....
+ 4 שנים הורסות, כואבות, דוקרות מלאות בגעגועים בלתי פוסקים, זכרונות שמרגישים כאילו זה היה ממש ממזמן....
מתוקי כל יום במחיצת משפחתך המיוחדת והאהובה מאפשרת לנו לזכות ביכולת לזכור ולהזכיר אותך, אני מרגישה שאתה חלק בלתי נפרד מהמציאות הקיומית שלנו, בכל עת ועת אתה מוזכר בזמן הווה ולעד זה יישאר.
חדרת ללב של כל מי שראה אותך, ובטח לכל מי שהכיר אותך... החיוך הבישני, הקול השקט, הבגרות והשכל הקטן ששיגע אותי...
אתמול כשבאתי אליכם טוהר ביקשה לשחק עם "אודי", לא הסתדר לי שיש עוד ילד שמחובר ל"אודי", הרי זה שלך... כשנתתי לה את הבובה השמחה בעינים שלה הזכירה לי את אותה הפעם שקיבלת ממני את הבובה.
אני בטוחה שאתה איתנו רואה ומכוון עם חץ בכל רגע נתון.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
באהבה ועם הרבה געגוע פזית מקסוול

מזל טוב  / חסוי
רועיקו'ש היום הזה שלך...היום הזה שייך לך....
מזל טוב משם מלעלה....

אילת 30  / גלית ברדה-דואני

רועיקי אחייני היקר
הנה מלאו לך 7 אביבים ואתהרועיקוש אינך איתנו כאן כדי לחגוג-שמח מאושר עם החיוך המקסים .
 כשאני רואה ילד בן 7 אני ישר מדמינת  אותך בגיל שבע, בעיני אני רואה אותך ילד יפה ,חייכן וגבוה וליבי נצבט ,נשרף מצער וכאב למה?למה????? 
3 שנים חלפו מהיום הארור, 3 שנים של צער לצד שמחות של כאב לצד צחוק אושר ושמחה- העולם לא נעצר אך אתה רועיקוש בליבי נשמר וננצר.
אוהבת וכואבת דודתך -גלית.

לזכרו של רועי  / אורון
שלום
ניתקלתי היום במקרה בקברו של רועי והסתקרנתי לדעת במי מדובר. נראה שהוא היה ילד יקר לאנשים שהיו עימו ומהתמונות נראה שהוא היה ילד חמוד ומקסים ביותר. יהי זכרו ברוך!

אוהבת 03/02/11  / אמא
יפה שלי,
עוד שבוע בלעדיך,בכל יום שישי שבאה איליך שואלת שוב למה דווקא לנו? משוחחת איתך בוודאות מוחלטת שאתה ליידי,מתייעצת ומדווחת על אירועי השבוע שחלף,מבקשת שתשמור על אחיותיך,שתברך את מי שצריך,שואפת את נוכחותך לריאותיי,ומתקשה ללכת ,לעזוב אותך...לא משלימה עם האובדן ויחד עם זאת החיים ממשיכים,חזקים מאיתנו.אין רגע שחולף ,שלא נזכרת בך,אין לי מושג למה אך ככל שחולף הזמן הזכרונות צפים יותר ,כאילו התת מודע לא מוכן לשכוח שום פרט ,רגע, או דבר המשתייכים לך.
מראה לטוהר את תמונותיך התלויות ומיד חיוך עולה בפניה,כאילו מכירה אותך כפי שמכירה את שליו,פניך העדינות בליווי קולך מלווים אותי במשך היום,מחזק בתחושה הברורה שכל עוד נשמה באפי לא תעזוב אותי.
שהלכת,חלק נכבד ממני הלך אתך,לא חושבת שאזכה לחוות שוב אושר אמיתי או שמחה אמיתית,לא מתיימרת או מצטערת שלא אזכה לזה,מקבלת את העובדה כנתון שאיתו צריך להמשיך לחיות,האור שכבה עם לכתך,שלא מאיר על חדרים רבים אי שם בתוך הנפש,הפך לחלק מחיי.
מתגעגעת לימים בהם בילינו שעות על גבי שעות יחד,לספוג שוב את החכמה,הבדיחות,השלווה שהבאת לחיי,הבגרות שהיתה חלק בלתי נפרד ממך,האופטימיות שחיזקה אותי ,נאנחת שוב, ורוצה אותך בחיי,בחיינו לחבק ,לנשק,להאכיל,לקלח,לשמוע חוויות ממך.
אוהבת רועי אוהבת ,בשבילי היית ונשארת מספר אחד,אלוף האלופים.
חיה אותך אמא

"החדר של רועי"  / אמא
בובי שלי,
נבצר ממני לבוא איליך ביום שישי האחרון מאחר וחל חג החנוכה,חושבת עליך ללא הפסק,תוהה בליבי האם יודע אתה מהי סיבת היעדרותי או שמא חששת פן אבוא ביום בו חל חג.
כן ,לעיתים עוברת במוחי המחשבה שאני נמצאת בטירוף,בעולם לא מובן,מעוות כל כך,עולם בו רואה אנשים מחייכים ובאותה שניה חושבת לעצמי שאי אפשר לדעת מה עובר או עבר עליהם.
יפה שלי,אני מתגעגעת ,ליבי צרוב מהכאב ,חרוך מהשריפה הבוערת,מטריף אותי שאנשים אומרים שהזמן משכיח,הזמן מחדד את הכאב,הגעגוע,הכמיהה הזאת לשמוע את הקול האובד.
צופה במקלט הטלויזיה ודמועותיי פורצות כאשר מביטה באותם הורים,נשים ,ילדים שאיבדו את יקירהן באסון הכרמל-חשובת לעצמי -שאינם משערים אפילו לאיזה מציאות חדשה הם נקלעו,ושוב ללא יכולת לשנות דבר.
חיים שלי,
חייבת לשתף אותך בשאלה שנישאלתי ע"י שליו השבוע,מאחר והחדר שלך עדיין נקרא "החדר של רועי" אע"פ שהמיטה של טוהר בחדר אך היא עדיין ישנה בעריסה בחדרי,שליו שאלה מה יהיה שטוהר תתחיל לישון בחדרך,האם נאמר "החדר של טוהר"? ואני הצטמררתי לנוכח העובדה שיבוא היום בו ההגיון הישר ייאלץ להגיד "החדר של טוהר",ובלי לחשוב פעמיים אמרתי לה שהחדר ייקרא "החדר של רועי וטוהר" והיא הסתכלה עליי בחצי חיוך ולא אמרה דבר.
אין לי מושג מה עבר במחשבותיה באותו הרגע אך בטוחה אני שהחדר של רועי יישאר כך כל עוד זה הדבר תלוי בי.
נשמה שלי ביום רביעי בע"ה נחגוג את ספר התורה שנעשה לכבודך ולכבוד סבא ובני המשפחה שנעלמו מחיינו בטרם עת
מצפה להרגישך
אמא

השוואה 01/11/10  / אמא

כפרוני שלי,התגעגעתי כ"כ,נפשי צמאה לנשום אותך,הזכרונות לא מרפים,הדמיונות אילו היית כאן מציפים בכל הזדמנות.חששתי מכך שלאחר שאחותך תיוולד,עם תפיסתה את מלוא הזמן הפנוי,אחשוב פחות עליך,אך טעיתי,כל שיר ששרה לה,כל חיוך שעולה בפניה,המילמולים שמוציאה מפיה -הכל מזכיר אותך,מקבלת "פליישבק"והזכרונות מציפים אותי.מדמיינת אותך משחק איתה,מצחיק ואוחז אותה בזרועותיך העדינות.
עובדת על עצמי להימנע מהשוואות בינכם אך לעיתים לא מצליחה,אע"פ שיודעת שאתה לא רוצה בכך.
אני יודעת שאתה כאן איתנו,לומד להכיר את אחותך החדשה כפי שאנו למדים,שותף לגידולה וכפי שהינך שומע אין יום שחולף מבלי שתשמע עליך אחיה הגדול.
ליבי כואב כואב כואב שאתה לא כאן איתנו,מאכילה את טוהר באמצע הלילה ומרגישה את נוכחות נשמתך בחדר כאילו מארחת לי חברה,שומרת פן ארדם ואחותך בזרועותיי.
רועיקי שלי,ילדי שלי
חיה למענך נושמת אותך
אמא

תמונות  / אמא
שליו הוציאה אלבומים בשבת,ואני מסתכלת בפניך העדינות,במבטך,בעיניך המדברות,ותוהה בליבי עד כמה לא הגיוניים חיינו,איך ייתכן שאתה,בני האהוב לא איתנו עוד,התמונות מנציחות את רגעי האושר האמיתי שהיה בליבי,מסתכלת וחושבת איך פעם היתה שמחה אמיתית.
כל תמונה מחזירה אותי לאותו רגע בה צולמה,ימי הולדת,אירועים,בבית,בגן-ובכולם אתה מחייך את החיוך הניצחי עם העיניים החכמות.שראינו את התמונות מברית המילה שלך,האושר ,השלימות -הוקרנו מהתמונות,אמרתי לאבא -"לא חלמנו באותו הזמן מה אנחנו הולכים לעבור",איזו גזירה נכפתה עלינו.
בובי שלי
בערב כיפור יצאנו אני ועוד 100 נשים לסליחות בירושלים,לערב שהיה כולו מוקדש לעילוי נשמתך,תודה שליוות אותנו במהלך הערב,ותודה שזיכית אותי לזכות אותך.
אוהבת עד טירוף
אמא

זכרונות  / אמא
ילד שלי,
החגים עברו ואני מוצאת את עצמי מדמיינת אותך,חושבת -אילו היית כאן,כל מילה שנאמרה ,כל משפט ש"נזרק" באויר התקשר איליך ,חיים שלי.ככל שחולפים הימים אני חשה אותך חזק יותר,הזיכרונות צפים באופן ברור יותר,הטיפול בטוהר מעלה בי זכרונות שלא עלו קודם,אני יודעת שאתה לא אוהב את זה אך ההשוואה בניכם חזקה ממני,אני שומעת את טוהר ממלמלת ונזכרת איך ניהלת איתי "שיחות" באותם צלילים שאני דיברתי,היא מחייכת וליבי נצבט שאיני יכולה לשמוע את תגובתך.
ביום שישי האחרון שהייתי אצלך "ניהלנו" דו שיח למי יותר קשה,לך-לראות את אשר קורה אותנו ללא יכולת להשמיע את דעתך או לנו-להשמיע בפניך את אשר קורה אותנו אך ללא ידיעה מה קורה אותך שם בעולם הניצחי,ללא יכולת לראות אותך איתנו.
עדיין אני חושבת שכל עוד נישמתי לא תהיה שלימה,ותתייסר מהגעגוע,מהכמיהה איליך-לא יהיה דבר קשה מזה.
שולחת לך אהובי נשיקה ענקית מאחיותיך האוהבות-שליו וטוהר
אוהבת הכי בעולם
אמא

כתה א' 01/09/10  / אמא

בובי שלי,
היום היית צריך להיות ביומך הראשון בכיתה א',ראיתי את ילדי בית הספר עם חולצות לבנות בהן כתוב " שלום כיתה א' " ולא יכולתי שלא לדמיין אותך ,לבוש בחולצה מחייך את החיוך המבוכתי ,נרגש ,מפוחד,ומיד עלו בי התחושות שלבטח הייתי מרגישה,החששות,השמחה ,ההתרגשות שלי.אך גרוני נחנק ורצתי מהר לרכב שמא יבחינו בדמעות שאט אט זוחלות להן ,ללא שום יכולת שליטה.הרכב כאילו נסע לבד,אליך ,למקום היחיד בו יכולתי להרגיש אותך הכי קרוב אליי,המקום הקר אבל מאידך כ"כ חם,בו מרגישה את נוכחותך מחבקת,מנחמת ועוטפת אותי.
הכאב,הקושי לקבלת עוד "סטירת לחי",למציאות שאתה לא כאן,היום - ביום שאמור להיות מרגש עבור כולנו,לראות אותך נושא על גבך את הילקוט שלבטח היה ענק לגופך הצנום,אי הרצון לקבל את האבידה ,את המצב -שוב עולה,במיוחד בארועים שכאלה.
החוסר אונים,התיסכול שאין בידיי שום דבר לעשות על מנת לשנות את הגזירה,הזכרונות שצפים ללא הרף,הדמיונות של אילו היית כאן...
הייתי עושה הכל להחזיר אותך אליי,להשיב אותך למשפחתינו שאף פעם לא תהיה מושלמת בלעדיך,אני נזכרת שבברית של יהלי של פזית ,הצלם קרא לאבא שנצטלם תמונה משפחתית ואני הרגשתי צביטה בלב,תמונה לא יכולה להיות משפחתית שאחד מבני המשפחה חסר.
יפה שלי,מלך שלי-אוהבת ,אוהבת,אוהבת עד יומי האחרון,מאחלת לך בהצלחה בכיתה א' שם למעלה
מתגעגעת אמא

מזל טוב נסיך  / דנה
מה נאחל לך מלאך....מזל טוב לך על הולדת אחותך....האחות לה ציפית כול כך ואפילו לא הספקת לשניה להיות או לראות אותה...אבל אתה יודע אתה תמיד רואה אותה מלמעלה...וזה לא אותו הדבר כמו לראות אותה פיזית שאתה פה איתנו ומאושר עד השמיים עם האחיות שלך שאתה הסנביץ באמצע בין שליו הגדולה ובין טוהר הקטנה...אבל אתה איננו ורק נשמתך פה וזה לא אותו דבר...מתגעגעים עד אין סוף.....אוהבים עד אין סוףףףף חבללל מאוד מאוד מאוד מאוד שאתה לא איתנו פה פיזית כואבים שאיננך פה ומתגעגעים ואוהבים המוןןןןןן
ובין כול אלה שאוהבים ומתגעגעים גם אני אוהבת מתגעגעת כואבת ומתגעגעת....מלאך יפה תואר אתה תמיד תיהיה בזיכרוני שראיתי אותך פעם אחת אוכל פיצה ואז הראת לי את המשקפת שלך ואמרתי לך אתה נסיךךךך ואתה כול כך יפה וכול כך דומה לאפרת ואתה פשוט מלאך בשבילי אתה תמיד תיהיה מלאך יפה תואר..{זה מה שאני רושמתת לך כול פעם שאני רושמת לך פה משהו} אוהבת ולא שוכחת מזל טוב על טוהר הקטנה ששמרת עליה בלידה ותמשיך לשמור עליה אחרי בכלל בכול החיים.....לילה טוב

מזל טוב להולדת אחותך  / אמא
היית שם,ליוות אותי מהציר הראשון,לא עזבת אותי עד שוידאת שהכל בסדר,שהלידה עברה בשלום,שאחותך יצאה לאויר העולם,ושאני חובקת אותה בין זרועותיי .
הרגשתי את נוכחות נשמתך מרחפת בחדר הלידה,שומרת עלינו מכל פגע,שותף לחוויה שלה ציפית עוד לפני היעלמותך,ואתה כאילו לוחש לי - אני לצידך,אל תידאגי הכל יעבור בשלום,
וכמו שהבטחת כך היה,טוהר אחותך הגיחה לאויר העולם שאתה אחיה הבוגר שומר עליה מכל פגע,שומר על אהובך.
תהיתי לא פעם,כיצד ארגיש עם לידתה של אחותך,שאתה לא נוכח פיזית איתנו,המחשבה כל פעם מחדש גרמה לדמעותיי לזלוג,וברגע האמת כל רגשותיי פרצו ללא יכולת שליטה,
כאב לי שאתה לא איתנו,שנוכחותך הפיזית נקטעה מחיינו,שאחותך החדשה תכיר אותך רק מהסיפורים,שלא יהיו לכם חוויות משותפות.
אני יודעת שתשמור עליה מכל פגע כפי שאתה שומר עלינו,אין לי ספק שנוכחותך תלווה אותה מהזיכרונות והסיפורים שנספר לה ,וכפי שאנחנו אוהבים אותך כך היא תאהב.
ילד שלי-תודה ,תודה שאתה לא עוזב אתנו,נאחז ולא מרפה.
תודה שליוות אותי במהלך הלידה-אוהבת בכל נישמתי
ומזל טוב לך על הולדת אחותך הקטנה
אמא

יום הולדת  / אמא
בובי שלי,
כבר הרבה זמן שלא כתבתי,מאיפה אתחיל ? תקופה גדושה בחויות וכולן מתקשרות איליך באופן ישיר או עקיף-דמותך ניצבת ממולי.
יפה שלי ,כל כך חששתי ללדת ביום הולדתך או ביום פטירתך שהיו קרובים למועד הלידה,
אלוהים שמע את תפילותיי שהרי תאריכים אלה שייכים אך ורק לך.
ב-07/07 ביקרנו אותך עם בלונים ומתנה ,אפילו שירי יום הולדת שרנו לך,שליו שהשנה התעקשה לבוא לבית העלמין,שהיה חשוב לה לחגוג לך,בחרה צבעים שלדעתה היית בוחר לבלוני ההליום.
מבחינתי תאריך יום הולדתך קשה יותר מיום הפטירה,יום עצוב,מלא תהיות איך היית צריך להיראות עכשיו,באיזה גן,מי היו חבריך,איזו מתנה היית בוחר-שהלכתי לקנות לך מתנה חיפשתי בין הדמויות החדשות ,את הדמויות שהכרת,שבזכותך אנחנו הכרנו,ואז עמד מולי אודי מ"צעצוע של סיפור",ומיד ידעתי שאין ספק שאת המתנה הזאת היית בוחר.
חיים שלי  מה אוכל לאחל לך בני,אהובי,ילד שלי:שיהיה לך טוב שם למעלה שתרווה נחת מאיתנו הוריך,ושתדע תמיד שאמא אוהבת אותך הכי בעולם...מזל טוב נסיך שלי
אמא

מזל טוב בבכי...  / דנה

מלאך יפיפה זה היום שלך...זה היום שאתה אמור להיות מלך ליום אחד היום בו פעם בשנה יש לך יום הולדת היום בו אתה צריך לשמוח עם כולם ולהחזיק מלא בלונים של שמחה ולפזר חיוכים לכול האוהבים שלך...לרקוד ולשמוח ולהיות עם אפרת שאול ושליו וסבתא רותי וסבא חיים ולהיות עם כול המשפחה שלך והבני דודים שלך שזה: עידו חיים,אוראל,אוריאן שליו אחותך והבת דודתך החדשה הבת של אביבית אחות הקטנה של עידו חיים והאחות החדשה שלך האחות הקטנה  לה חכית כול הזמן...איך עלית למעלה עוד לפני שהספקת להכיר אותה או לראות אותה או בכלל לראות את אמך עם בטן קטנה ובתוכה התינוקת החדשה...
רועיקו'ש מלאך שכמוך תשמור על כולם מלמעלה....ותודה על העזרה מלמעלה שעזרת לשני הבייבי סיטר שלך למצוא את הספר שאניי יוכל לעיין בו...כול מה שרשמו שם נכון מלאך אני אוהבת אותך ולא ישכח אותך בחיייייייייייייםםםםםםםםםםםםם

מזל טוב :(  / דנה
בא לי שניסע רחוק מכאן
לא חשוב בכלל לאן
רק איתך רוצה כל רגע לעולם
{קטע מהשיר של שרית חדד-בא לי}

מחר יש לך יום הולדת 6...איפה אתה???אתה אמור להיות כאן ילד יפה תואר  חבל שאני לא יכולה לבקר אותך בבית החדש שלך לצערנו...הלוואי ויכלנו להחזיר את הגלגל אחורה ואז הייתי אומרת לאמא שלך שאני רוצה להיות יום כייף איתך ועם שליו ולהיות איתך ברגעים יפים, עצובים,שמחים ומעצבנים...וכואבים אוהבת אותךך המון והינך כאן כדי לחגוג את היום הולדת שלך....אז מה ה-9.7.10 יהיה ההזכרה שלך לשנתיים ילד יפה תואר כואב לנו אתה חסר המוןן אני אוהבת אותך עד אין סוףףףףףףףףףףףףף

סרט לזכרך 30/06/10  / אמא
בובי שלי,
אוהבת,אוהבת,עד אינסוף....אין לך שמץ של מושג כמה התגעגעתי,לא מפסיקה לחשוב עליך,ובימים אלו שגם הערב לעילוי נשמתך במלאת שנתיים להיעלמותך, ובנוסף הימים הספורים לפני הלידה הכל ביחד מציף אותי במשך היום והלילה.
עצוב לי,עצוב כל-כך שאתה לא איתי,איתנו -כל הזמן אני חושבת מה היית אומר,איך היית מרגיש לקראת הולדת אחותך הקטנה בע"ה,שכ"כ חיכית לה בחייך,ייחלת לזה יותר מכל דבר אחר...
שאספתי את חומר הגלם לעריכת  הסרט לזכרך,ביקשת למול המצלמה  ביום הולדתך השלישי אח או אחות,כשצפיתי בקטע הזה הרגשתי כי ליבי נצבט,כאב חד שוב דקר אותי לנוכח ההחמצה,שאתה לא כאן ,באופן ממשי איתנו.
אני יודעת,חשה אותך כאן בבית,יודעת שאתה מודע לכל המתרחש,מתרגש יחד עם שליו בציפיה לקראת הבאות,אך חוסר הנוכחות,הקול,ההברקות שלך חסר לי עד כדי טירוף.לפעמים מרגישה כי מעציבה אותך שזולגות דמעותיי ללא שליטה,שחשה חנק בגרון ולא יכולה להסתיר זאת ממך,ושוב מבקשת מחילה כי הדבר חזק ממני.
לא כתבתי לך מזה למעלה מחודש מאחר והייתי עסוקה בהפקת הסרט שהוקרן ביום השנתיים שלך,עריכת הסרט ,צילום האנשים שסבבו אותך הכולל את הגננות ,החברים,המשפחה ואף את הצוות המטפל, הקשה עליי ברמה הריגשית אך המטרה היתה שווה כל רגע ורגע.
בימים אלו העלה את הסרט לאתר ,הסרט שמבחינתי היה הכרחי,שביטא את החותם שהשארת,ולי-לי נותר רק להמשיך ולהתגאות בך ילד שלי
אוהבת עד אינסוף
אמא

יפה תואר  / דנה
רועיקו'ש בשבוע הבא בעזרת ה' אני מתחתנת ועם לא הייתה מלאך בשמיים הייתי כול כך רוצה שתחלוק איתי את שמחתי...מכיוון שאתה לא ממש איתנו אני מבקשת ממך שם למעלה במרומים...תבוא ותשתתף איתי גם היום בחינה וגם חתונה שבוע הבא...מחכה להרגיש אותך איתי בחתונה אוהבתתתתתת נסייךךך יפה תוארררר שאי אפשר לשכוח וקשה לעכל...

אהבת נצח 16/05/10  / אמא
החיוך שלך לא מש מדמיוני כל היום,החיוך התמים,היפה ,שהסב לי אושר כה רב.
לא מפסיקה לחשוב עליך,המחשבות מתעצמות מיום ליום,הזכרונות, הדמיונות של איך היית צריך להיות עכשיו,עוד מעט יום הולדת 6.אתמול נישאלתי בני כמה ילדיי,ועניתי בספונטניות תשע ושש,ואז נפל לי האסימון שהיית אמור להיות בפיתחה של כיתה א'.
עוד חודש יימלאו שנתיים להיעלמותך,שנתיים חלפו מהיום הנורא מכל,שאף על פי שמנסה להרחיק את הזכרון מהשתלשלות אותו היום,הזכרון גובר ומשחזרת שוב ושוב כל פרט ופרט ,הדמעות זולגות,התחושה נוראית-אך הזכרון כאילו מתעקש לא לשכוח פרט כלשהו.
מכורח היותי בעלת אופי שכזה אני לא מרבה לשתף אחרים בכאב,במחשבות בזכרונות,מרגישה שהכאב,שהחוויות שייכות לך ולי בלבד,מקווה שאתה שומע את רחשי ליבי,את המחשבות החולפות במוחי,וחש את האהבה הגדולה שלי אליך.
ילד יקר שלי ,אני יודעת שעצוב לך בכל פעם שזולגות דמעות מעיניי ולכן אפסיק כאן
אוהבת אותך אהבת נצח
אמא